<h1>סמ"ג לאוין סימן שמ"א</h1>
<h2>דף קל.</h2>
בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית אינה מותרת בגיזה ועבודה והרי היא באיסורה עד שתשחט ואז הותרה באכילה (ע"פ רמב"ם מעילה פ"א הל' ט') שנאמר (דברים י"ב ט"ו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' המקרא הזה בא ללמד על פסולי המוקדשין שאין לך בהן אלא היתר זביחה שנאמר תזבח ולא גיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך (בכורות ט"ו א'), במה דברים אמורים כשקדם הקדשן (את) למומן או קדם מום עובר להקדשן, אבל המקדיש בעל מום קבוע למזבח אינה אסורה בגיזה ובעבודה אלא מדבריהם, נפדית הרי היא כחולין לכל דבר ותצא לחולין ליגזז וליעבד כדאיתא בבכורות בפרק שני (י"ד א') ובפרק הזרוע (חולין ק"ל א'), חוץ מן הבכור והמעשר שהקדושה חלה על גופן אף על פי שהן בעלי מומין קבועים מתחילתן ואינם יוצאים לחולין ליגזז וליעבד לעולם (רמב"ם שם).
<h2>דף קלז.</h2>
שלא לגוז שנאמר (דברים ט"ו י"ט) ולא תגוז בכור צאנך, והוא הדין להפך כדתניא בפרק ראשית הגז (חולין קל"ז א') אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מניין ליתן האמור של זה בזה תלמוד לומר לא תעבוד ולא תגוז. פירוש הוקשו זה לזה ודינם שוה, ותניא בסיפרי (שם) אין לי אלא בכור שאר קדשים מניין תלמוד לומר (שם) בקרך וצאנך תקדיש אם כן למה נאמר בכור לומר לך מה בכור מיוחד קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית, רבי יהודה אומר [ב]כור שורך אי אתה עובד וגוזז אבל אתה עובד בשלך ו[ב]של אחרים, פירוש גוים, ר' שמעון אומר בבכור שורך אי אתה עובד אבל אתה עובד בפטר חמור (ע"פ יראים סי' שע"ג) וכן מביאה בפרק קמא דבכורות (ט' ב'), ואף על פי (שימעט) [שמיעטנו] קדשי בדק הבית מכל מקום מדברי סופרים אסורין בגיזה ועבודה כדאיתא בפ"ב דבכורות (י"ד א').
